בו בזמן שאנו נלחמות על פיצויי פיטורים הוגנים, במיוחד לוותיקים, בראשם מורנו ורבנו שמואל סיגל, החליטו שתי מורות “משלנו” יסמין בורנשטיין ולונה כהן, לצפצף עלינו, לצפצף על המאבק ולצפצף על הזכויות של שמואל, ממנו למדו כל מה שהן יודעות בהדרכה שיקומית.

אוי לבושה!

להלן נייר העמדה שלנו בנושא הקורס. ברור לנו שמשרד הרווחה טמן להם מלכודת, אבל גם בכישלון הזה הוא מאשים אותנו, המורות.

שברו את הסולידאריות

1. רקע

בשנים האחרונות יצאו לגמלאות מורות שיקום לא מעטות. זו דרך הטבע.

אנחנו, המורות הנמצאות בשטח,  הבנו את הצורך במורים חדשים כבר מזמן ואכן פנינו בבקשה לשירות לעיוור לקיים קורס מורים חדש. השנים עברו, השירות לעיוור לא נענה לאתגר והצורך במורים חדשים הלך וגבר.

עד שבשנת 2010 הוקם סוף סוף הוקם קורס מורים חדש.

2. הקורס נולד בחטא

החטא הראשון: התזמון. הקורס נפתח בחודש אפריל 2010 למרות שהשירות לעיוור ידע על סירוב המורות וסירובו של מר שמואל סיגל לשתף פעולה עם הקורס עד להחזרת החובות לעובדים. זאת ועוד: כבר בחודש דצמבר התחלנו להתריע כי לא קיבלנו פנסיות וכי אנו מסרבים לשתף פעולה כל זמן שמשכורתנו אינה מובטחת. למרות זאת פתחו את הקורס והכניסו בכך את המתלמדים למלכודת.

החטא השני: את הקורס לא בנה איש מקצוע. הקורסים הקודמים נבנו מבחינה מקצועית ופדגוגית, על ידי מר שמואל סיגל, מורה שיקומי בכיר, בעל תואר שני בהדרכה שיקומית. במהלך שנת 2009 פנו מטעם השירות לעיוור למגדל אור שיסייעו, כרגיל, בבניית הקורס. מגדל אור ומר שמואל סיגל, סירבו לסייע בשל חילוקי דעות מקצועיים עם השירות לעיוור לגבי מבנה הקורס  ובשל החשש מהכנסת כוח אדם זול לשירות הדרכה שיקומית המקצועי המוכר לנו. כך שאת קורס ההכשרה בנו אנשי השירות לעיוור שאינם אנשי מקצוע.

3. תגובה רשמית של מגדל אור לקורס ההכשרה

מנהלי מגדל אור, מר ניסים בכר ומר אפי רוזנר, הקדימו רפואה למכה. עוד בטרם התקבלה פניה למורות מטעם השירות לעיוור, בבקשה להשתתף בהכשרת המתלמדים, קיבלנו מכתב מהמנהלים (29 לדצמבר 2009) ובו אנחנו מתבקשות לא להיענות לבקשה הצפויה ולא להדריך בקורס עקב הסטנדרטים הלא מקצועיים והלא ראויים שלו וכן בשל החשש שהכשרת מורים באופן המוצע “אמורה להציף את שוק העבודה בעובדים שעשויים לשמש חלופה לעובדי מגדל אור”.

4.  פירוק מגדל אור ומינוי מנהל זמני

עם כניסתו לתפקיד, פנה עו”ד טפר למורות להדרכה שיקומית בבקשה שכן להדריך בקורס וכן לשתף פעולה עם משרד הרווחה. הבקשה יצאה ביום 7 באפריל 2010 , שבוע לפני מועד פתיחת הקורס.  בתגובה לפנייתו של עו”ד טפר השבנו שנשמח לשתף פעולה עם הקורס ברגע שיימצא פתרון להחזר החוב. כאמור, כל זה התרחש לפני פתיחת הקורס. עמדתנו היתה ברורה ונאמרה בקול צלול וחד משמעי גם באזני עו”ד טפר וגם מול משרד הרווחה. יש לציין שגם השופטת הביעה באופן עקבי את דעתה על זכותם של העובדים לקבל את החוב בחזרה וגיבתה את צדקת התביעה להשבת החובות.

5. הרווחה פונים לייבוא מרצים חלופיים לקורס, מארצות הברית.

הקורס נפתח ב 13 באפריל 2010 ואנו סירבנו לשתף פעולה כנ”ל. בתגובה, פנו מטעם משרד הרווחה – בחשאיות – לארגוני עיוורים והדרכה שיקומית בארצות הברית, בבקשה לשלוח לארץ קאדר של מורים שיקומיים, שידריכו את המתלמדים ויאפשרו את ההסמכה המהירה שלהם, כחלופה לנו כמובן. כל זה בזמן שאנחנו, עובדי מגדל אור, משתפים פעולה עם תכנית ההבראה של המנהל המיוחד וממשיכים לעבוד במשכורות המקוזזות שכפה עלינו. שימו לב: אנחנו ממשיכים לשלם מכיסנו את גירעונות מגדל אור ומשתפים פעולה עם הרצון להבריא את העמותה – על פי בקשת הרווחה – ובאותו זמן ממש, משרד הרווחה חותר מאחורי גבינו לייבא מרצים חלופיים מחו”ל כדי להכשיר כח אדם שיחליף אותנו במחיר מוזל.

למרבה המזל, המזימה נחשפה. פנינו בכתב לארגונים בארה”ב ובאירופה וכולם פה אחד השיבו לנו: אנחנו איתכם! לא נפגע במאבק שלכם המוצדק! אנחנו מעריכים אתכם כאנשי מקצוע איכותיים ואין צורך לייבא לישראל מרצים מחו”ל. הסולידאריות עם המאבק שלנו קיבלה כעת מימד בינלאומי.

7. השבתת השירות ופרסום מכרז להדרכה שיקומית, אוגוסט 2010

בחודש יולי השביתו המורות את השירות במחאה על הסחבת בטיפול בהחזרת החוב. בד בבד, פורסם מכרז חדש להדרכה שיקומית. המכרז החדש ייצג תפיסות חדשות של משרד הרווחה ביניהן: פיצול הדרכה שיקומית לפי אזורים גיאוגרפיים בין ארגונים נפרדים; פגיעה בפריפריה; הדרכה קבוצתית במקום פרטנית ועוד… ראינו במכרז איום על יעילות השירות והמקצועיות שלו. במשא ומתן שהתנהל לסיום השביתה, בין המורות לרווחה הוסכם ש: הרווחה יגנזו את המכרז ויפעלו במרץ מול האוצר להשבת חובות. המורות בתמורה, הסכימו להדריך בקורס, בתנאי ששמואל סיגל יבנה את החלק של ההכשרה ויהיה אחראי עליו מקצועית. אכן כך היה: התקיימה ישיבה משותפת בין השירות לעיוור ובין המורות ואכן הוסכם שהחלק של ההכשרה המעשית ינוהל ויפוקח על ידי מר שמואל סיגל. שמואל כתב תכנית ופנה אל המורות כדי לגבש צוות הדרכה בקורס. יש לציין: הדרכה בקורס איננה חלק מהגדרת התפקיד שלנו. אנחנו עושים זאת מתוך רצון טוב ואמונה באחריות המוטלת על כתפינו להכשיר את הדורות הבאים, כפי שהוכשרנו אנחנו.

לצערנו, משרד הרווחה לא עמד בהסכם. הטיפול בחוב לא התקדם ולפיכך הופסק שיתוף הפעולה עם הקורס.

8. פגישה עם המתלמדים

בחודש אוקטובר נפגש הוועד עם המתלמדים בקורס לשיחת היכרות. פגשנו קבוצת אנשים רצינית, שלצערנו הוטעו על ידי השירות לעיוור ולפיכך נגרם להם נזק של ממש. האנשים הללו עזבו מקומות עבודה והקדישו חודשים רבים מזמנם ומרצם, למען הלימודים וההכשרה בקורס המורים. השירות לעיוור לא היה די הוגן כדי למנוע מהם בזמן את המלכודת אליה נקלעו באל כורחם… אנחנו מזדהים עם המצב המתסכל אליו נקלעו ומעריכים את המאמצים שהם עושים כדי לזכות בהסמכה. הערה: למתלמדים בקורס הוצעו מראש תנאי העסקה מינימאליים והם הסכימו מראש.

9. פירוק מגדל אור. ביום 28 לאוקטובר 2010 הוציאה השופטת צו פירוק לעמותה. באותו יום פוטרנו מהעבודה.

9. ינואר 2011

כמעט שנה לפירוק מגדל אור. המורות מפוטרות מזה כחודשיים ולא מתקיימת הדרכה שיקומית במדינת ישראל. הרווחה מתחמקים מפגישות, מושכים זמן, לא יושבים עם המורות למשא ומתן. המפרק מציע תנאי העסקה מורעים. החוב לא מטופל.

ואז נודע לנו כי נמצאו שתי מורות שהסכימו להפר את הסולידאריות הבינלאומית שקיבלנו מכל מורי השיקום בארץ ובעולם, מכל המורים הפנסיונרים ומכל מי שטובת ההדרכה השיקומית לנגד עיניו. שתי מורות, ישראליות, עמיתות שלנו לשעבר, שתי מורות שהחליטו לצפצף על אתיקה ועל סולידאריות, על מקצועיות ועל אחריות. על דעת עצמן, מבלי לקבל אישור ממומחה מקצועי (שמואל סיגל), נתנו את הסכמתן להדריך בקורס החדש ולהכשיר את המתלמדים בהכשרה מעשית.

המורות הן:

1. יסמין בורנשטיין, מנהלת מרש”ל נהרייה. לשעבר מורה שיקומית במרכז שיקום מגדל אור.

2. לונה כהן, לשעבר מורה שיקומית, פנסיונרית של מגדל אור.

אנו מגנים את החלטתן להפר את הסולידאריות ולפעול בניגוד לתפיסה מקצועית ותפיסה חברית של עמיתים למקצוע.

בעוד אנו נלחמות על כספי פנסיות שנגזלו מאיתנו, החליטו הן לחבל במאבק. שתי המורות, קיבלו ממגדל אור את כל מה שהגיע להן בעת פרישתן. ואנחנו, שנשארנו עם קופה ריקה ועמותה מפורקת, מנהלים מאבק ומוצאים עצמנו נבגדים דווקא על ידם.

הן יודעות בדיוק שהמאבק שלנו מוצדק.

הן היו שם ומכירות היטב את הסיפור.

ולמרות זאת, החליטו מסיבה לא ברורה, להדריך בקורס שאינו מקצועי ולהכשיר את האנשים, שיהיו מחר המורים השיקומיים החדשים, תוך שכולם מבינים את חומרת המצב גם בהיבט המקצועי  (הכשרה לא מקצועית) וגם בהיבט החברתי.

כל מי שיש לו קשר עם יסמין ולונה, מוזמן לפנות אליהן ולבקש שישקלו שוב את החלטתן התמוהה להדריך בקורס במצב המורכב אליו נקלע.

אנו מקווים שבקרוב תימצא הנוסחא להשבת ההדרכה השיקומית ויחד איתה: הכשרת המתלמדים באופן מקצועי ואחראי בפיקוח וניהול האיש המוסמך מר שמואל סיגל.

מורות השיקום מחכות להחזר חובות עבר והמשך תעסוקה בתנאים הוגנים

מורות השיקום לעיוורים פוטרו ב 28/10/2010. משרד הרווחה טרם מצא פיתרון על מנת להעסיקן בתנאים הוגנים, ותוך הבטחת חובות העבר .

אין התקדמות בהחזר חובות העבר של מורות השיקום

לאחר שוועדת העבודה והרווחה ביקשה ממשרד הרווחה למצוא פיתרון לחובות העבר של עובדי “מגדל אור”, ובמהלך דיונים של המורות עם נציגי משרד הרווחה, הוסכם כי הפיתרון המעשי ביותר יהיה ויתור של הביטוח הלאומי על זכות החזרה, על מנת שהסכום של 2.5 מיליון ₪ שתעביר קרן רש”י לרכישת השירות, יועבר לעובדי מגדלאור.

במכתב שהועבר לוועדה ממשרד הרווחה בתאריך 21/12/2010 אף נאמר כי המשרד פנה לביטוח הלאומי בבקשה כי ייוותר על זכות החזרה, וכי “בקשת המשרד מטרתה לאפשר לעובדי העמותה להיפרע מתוך הכספים שיתקבלו בקופת הפירוק כתוצאה ממכירתה של העמותה”.

עם זאת, לטענת משרד האוצר, הביטוח הלאומי הסכים לוותר על זכות החזרה – אך סוכם כי הכסף יחזור לרווחה על מנת להגדיל את המימון הניתן לקרן רש”י.

עיון בניסוח בהצעת הרכישה של קרן רש”י מרמז כי הכסף אשר ישלמו יוחזר להם תוך מספר שנים; “קרן רש”י תעמיד לעמותה שתפעל מטעמה הלוואה עומדת של 2.5 מיליון ₪ לשם רכישת השירות”

אם אכן זה המצב, נראה כי הרווחה פועלת בחוסר יושר כלפי וועדת העבודה והרווחה, וכלפי המורות. משמעות הדבר היא גם כי קרן ש”י תזכה להפעיל את השירות ואף לקבל לידה 26 דונם השייכים ל”מגדל אור”, ללא כל תמורה.

אנו מבקשות מהוועדה כי הסכום אשר יועבר בעת מכירת נכסי “מגדל אור” יוקצה להחזר חובות לעובדים.

יש ניסיון מתמיד לערער את מעמדן המקצועי של מורות השיקום

לצערנו, נראה כי משרד הרווחה מנסה לערער את מעמד המורות ואת יכולתן להילחם על כספים שמוסכם שמגיעים להן.

המפרק אשר מונה להפעיל את השירות לציבור העיוורים מתנה את חזרת מורות השיקום לעבודה בפירוק היחסים הקיבוציים שלהן, ובחתימת חוזים אישיים.

בנוסף, המשרד פרסם  מודעות ‘דרושים’ למורות שיקום (מודעה אשר בוטלה מאז), כנראה כדי לערער על יכולתן של מורות השיקום לזכות בדמי אבטלה, וכעת גייס המשרד מורה שיקומית לשעבר, אשר מסכימה להדריך במקום המורות המפוטרות בקורס אשר יכשיר מורי שיקום חדשים.

השילוב של התעקשות על כך שהמורות יוותרו על ההסכם הקיבוצי שלהן יחד עם הניסיון להכניס מהר מורים חדשים מלמד כי מנסים לערער את מעמד המקצוע, ולעבור מהעסקה קיבוצית – יציבה יחסית, לדפוסי העסקה של חוזים אישיים ואי ביטחון תעסוקתי למורות השיקומיים.

אנו מבקשות מהוועדה כי תעמוד על כך שהמורות יוחזרו לעבודה תוך שימור היחסים הקיבוציים.

מתנים את חזרתן של מורות השיקום לעבודה בקיצוץ משמעותי בשכרן

המפרק הזמני מוכן לקבל חזרה את מורות השיקום רק  תוך הפחתות שכר משמעותיות, וזאת משום שלטענתו הסכומים אשר ניתנים לו על ידי משרד הרווחה לתפעול יתר יחידות “מגדל אור” נמוכים.  אין כל סיבה שמשרד הרווחה לא ימשיך להעביר למפרק הזמני תקציבים מלאים להפעלת השירותים, בלי שהמורות יאלצו לשלם על התפוררות “מגדל אור” מכיסם, בעיקר בהתחשב בכך שההדרכה השיקומית הינה שירות ריווחי.

אנו מבקשות מהוועדה כי תעמוד על כך שהמורות יוחזרו לעבודה בתנאי השכר אשר היו נהוגים בטרם החל המפרק לפעול.

הוכנו בתדהמה!

למרבה הצער והמבוכה, השירות לעיוור אינו מודע כלל למציאות. אנחנו המורים השיקומיים חשבנו בעבר ש”אנחנו” המורים ו”הם” משרד הרווחה  – באותו צד. חשבנו שכולנו מגוייסים למטרה אחת: שמירה על רמת שירות גבוהה, יציבה, אמינה וארוכת טווח, לאדם העיוור.

כנראה שטעינו.

השירות לעיוור מנותק מהמציאות. עד כדי כך מנותק, שטועה ומטעה את הציבור לחשוב שהמורים התפטרו…

ובכן, הרינו להודיעכם כי ביום 28/10/2010 קיבלו כל עובדי מגדל אור מכתבי פיטורים עקב פירוק העמותה בבית המשפט.

אנחנו מפוטרים, לא התפטרנו!

להלן מכתב התשובה שהגיע למעון בלוד, אשר פנה לשירות לעיוור בבקשה להחזיר לעבודה את המורה ג’קי:

From: אילנה גלייטמן [mailto:IlanaGl@molsa.gov.il]
Sent: Tuesday, December 07, 2010 1:31 PM
To: המרכז לגיל הרך
Cc: יוסי קורסייה
Subject: RE: העדר מורה שיקומית בנושא הראייה במעון שיקומי לוד

לאסנת שלום,

אנו מודעים היטב לצורך הדחוף במורים להדרכה שיקומית.

לצערנו, בימים אלה אין שירותי הדרכה שיקומית לאחר שכל צוות המורים התפטר.

אנו תקווה כי בזמן הקרוב תפטר הבעיה והמורים יחזרו לעבודה.

בברכה,

ד”ר אילהנ גלייטמן

סגנית מנהל השירות לעיוור

בשל בלבול מסויים בציבור אנו מבהירים:

המורים השיקומיים, כמו כל עובדי עמותת מגדל אור, פוטרו מעבודתם ביום פירוק העמותה בצו בית משפט, 28/10/2010.

בשל הפיטורים, נאלצו מורי השיקום לפנות ללשכות התעסוקה ולביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה.

צר לנו על הסחבת הממושכת ועל הסבל שנגרם למודרכים ולמשפחותיהם.

בשל הפיטורים, בוטלה ועדת החריגים.

אין לנו מושג מדוע לא פותרים את המשבר ולא דואגים להחזר חובות למורים המפוטרים ולמעסיק חדש שיכבד את העבודה ואת העובדים.

1.12.10

לכב’

מר יצחק הרצוג

שר הרווחה

שלום רב,

הנדון: העדרה של מורה שיקומית במעון השיקומי בלוד

במעון השיקומי בלוד מטופלים פעוטות הסובלים מלקויות התפתחותיות רב תחומיות. בצוות המקצועי המטפל בילדים שותפים טרפיסטים מכל מקצועות הבריאות.

בין הילדים במעון יש גם ילדים הסובלים מלקות ראייה כחלק מהפגיעה הרב תחומית ממנה הם סובלים.

הדרכה לילדים לקויי ראייה ניתנה מאז ומתמיד ע”י מורה שיקומית ממגדל אור, שהגיעה למעון אחת לחודש, והדריכה את צוות המעון ואת ההורים.

המורה השיקומית צופה בילד, מאבחנת את צרכיו הטיפוליים בתחום הראיה ומטווה את תוכנית העבודה והטיפול בילד לקוי הראייה.

מאז נפתח המעון בשנת 2002 קבלנו הדרכה מקצועית מסורה מהגב’ ג’קי לנדאו.

ג’קי – אשת מקצוע מעולה ואשה רגישה, נעימה ודיסקרטית – הדריכה את צוות העובדים במעון, ואת ההורים, במסירות ראויה לציון. היא הייטיבה להתבונן בילד ובמשפחתו הקרובה, והשכילה לתת המלצות קולעות ומשמעותיות, באופן המכבד את הילד וקשוב למיוחדות של בני משפחתו.

ג’קי תרמה באופן ישיר ועקיף לעבודה השיקומית במעון השיקומי.

לפני מס. חודשים פסקה ההדרכה השיקומית בתחום הראייה במעון. העדר הדרכה פוגע בעבודה השיקומית הנעשית במעון וחמור מכך – פוגע בפעוטות שהגורל היכה בהם שלא באשמתם.

אנו פונים אליכם בקריאה לאפשר לילדי המעון לקבל את מכסימום העזרה הנדרשת לשיקומם, ולהחזיר את ההוראה השיקומית למעון השיקומי.

בברכה

אסנת זהר ביברמן

מנהלת מעון שיקומי לוד – מש”ל

עמותת פש”ר

שלום רב,
לכל חברי הכנסת.
אני כבדת ראייה מלידה,והמורה השיקומית עזרה לי המון:
ניידות בשימוש במקל,התמצאות במקומות חדשים  (שלזה אני עדיין מאד זקוקה) עזרה בבית כדי ללמוד טכניקות בישול ,גיהוץ ונקיון,וכן כל שאר המשימות היומיומיות המובנות מאליו,אך לי ולאחרים כמוני הן משימות קשות שמצריכות טכניקות שונות מאלה שבהם משתמשים האנשים הרואים. 
אני פונה אליכם בבקשה אישית זאת—שתחזירו את המורה שלי והמורות האחרות לעבודה מיידית.
הנושא הוא עמוק בנפשי כי אני עדיין זקוקה מאד לעזרה של המורה שלי ואודה שלכם אם תתייחסו למכתבי זה.
 
בכבוד רב
רוחמה טורטוסה
חזקיהו המלך 15
ירושלים.

בתאריך 17/11/2010 התפרסמה באתר NRG של מעריב כתבה המספרת על החייל העיוור אליאור המשרת ביחידת מודיעין יוקרתית.

בתגובה לכתבה התפתח שירשור בפורום השירות לעיוור והרי הוא לפניכם.

• דבריה של דר’ נורית נוי בפורום השירות לעיוור

 מד”ר נורית נוי-נוישטט

בדרך כלל איני מגיבה להודעות הפורום. הפעם ובשל המצב העגום של ההדרכה השיקומית בימינו נראה לי כי מן הראוי לציין כי החייל המצליח שגויס ליחידה 8200 היה בטיפולה המתמשך והמבורך של מורה שיקומית, במקרה זה ג’קי לנדאו. קשה לי להאמין שיכול היה לממש את הפוטנציאל האישי שלו ללא הדרכה שיקומית ברמה מקצועית גבוהה בתחום פיתוח מושגים, התמצאות וניידות, תפקוד בחיי היום יום, תקשורת וכמובן מיומנויות חברתיות החל מגיל צעיר מאוד ועד בגרותו, בהתמדה ובמסירות. חבל שאין יזכור לכך. אין ההערה כלפי מי מכם העורכים את הפורום, אלא צער על ההתעלמות מעובדה חשובה זו בדיווח על הצלחתו של הבחור.

נורית נוי     (21/11/10)

• מגיבה נורית וסר (מתלמדת בקורס מורי שיקום)

היכן כל העיוורים (תגובה להודעה מס’ 2)

שלום לכולם
כן ירבו אותם אנשים עיוורים המצליחים בחיים בזכות המוטיבציה שקיימת בהם ובזכות ההדרכה השיקומית שהם קיבלו. 
אני מנצלת כתבה זאת בכדי לשאול את השאלה שמנקרת במוחי ,
מזה זמן רב המורים השיקומיים לעיוורים לא עובדים,{אנני רוצה להיכנס לסיבות,} העיוורים לא מקבלים את השרות שהם אמורים לקבל בהדרכה וסיוע,
 אני חושבת על ההורים שנולד להם ילד עיוור מי עוזר להם מי מעודד אותם? מי נותן סיוע לאדם שהיה עצמאי ופתאום איבד את מאור עיניו מי נותן לו תקווה להמשיך בחיו?,
 ואני שואלת היכן קולם של כל העיוורים מדוע הוא לא נישמע מדוע הם לא פונים אל הגורמים המתאימים לשאול את השאלה והזעקה ,מה קורה פה ?למה העיוורים לא תומכים ומסייעים לסיום המאבק של המורים השיקומיים?
,העיוורים לא מקבלים הדרכה שלה הם זקוקים והם שותקים.
ממה שאני רואה בשטח אם העיוורים רוצים הם יכולים  להזיז גם הרים.
 גם קורס העתיד למורים שיקומיים לעיוורים שאמור לקבל כלים להדריך את העיוורים לא מקבל את השרות שלו הוא זקוק.. ,עד מתי המצב כך ישאר? 

נורית וסר   (22/11/10)

• מגיב שחר תמיר

אני מזדהה לאורך כל הדרך, ומוכן לקחת חלק במה שידרש.. (תגובה להודעה מס’ 3)

שלום רב, שמי שחר תמיר, ואת סיפור חיי כולם כבר מכירים, וגם אני זכיתי בעשר שנים חזקות! עם ג’קי לנדאו.

בגיל 6 התחלתי ללמוד כיצד להסתייע במקל.

בגיל 10 לימדה אותי ג’קי כיצד להגיע לבית הספר, לתנועת הנוער, וחוגים אחרים, בדרכים שכללו: נסיעה באוטובוס, חציית כביש במעברי חציה מרומזרים, וכן מעברי חצייה שאינם מרומזרים, תוך שהיא ואני מקבלים את ברכתה, ותמיכתה המלאה, של אימי: מושע טמיר עליה שלום,שהיתה גם היא מורת שיקום לעיוורים אך לצערנו, לא זכתה להגיע איתנו למשבר הנוכחי.

ואני, כשהייתי בן 14, לא ידעו איפה להתחיל לחפש אותי, כשירדה החשכה, ואותי זה כלל לא היה מפחיד מסיבה ברורה: פשוט לא ראיתי את זה..

כשהייתי בן 19, ירדתי מירושלים ללמוד בתל-אביב, כשבית הספר נמצא ברחוב צר, וללא מדרכה, מאחורי התחנה המרכזית הישנה, וגם שם שוטטתי בלי פחד בכל שעות היממה, לאחר שאימי הורתה לי את הדרך לשם.

כשעברתי לגור לבדי, לימדה אותי המורה אורית, את עבודות הבית כגון: שטיפת הריצפה, סידור חפצים, ועוד.

וכשהשתקעתי בתל-אביב, זכיתי במורה אתי, שערכה לי היכרות עם התחנה המרכזית החדשה אשר בה כל יצור חי מתבלבל.

כמו כן למדה אותי המורה אתי את הדרך לגל”ץ, מקום עבודתי הנוכחי, ועוד כיוונים שונים בעיר הגדולה, שנעשתה קטנה יותר, ופחות מאיימת, מסבירה פנים ואפילו מזמינה.

והיום: לאחר קילומטרים רבים, ברגל ובתחבורה הציבורית בארץ ובעולם, אין לי אלא להודות, לכל המורות היקרות! בעיקר על הביטחון להמשיך הלאה, וכל מה שעשיתי עד היום, ומה שאעשה בעתיד: נזקף לזכותכן, על שתמיד הייתן כדי להורות לי את הדרך ולציין את הכיוון.

ומה אפשר לעשות, כשבמדינת חלם, להיגיון לתבונה ולהגינות אין חלק! ובארץ ישראל של שנות האלפיים: “קול דה אלים גבר” ובכוח זרועם של בריונים ביחד עם פוליטיקה מזוהמת, נגזלים! מאיתנו: מאה ועשרה מיליון שקלים, וזוהי רק ההתחלה, לה לה, אולי כמו במשחק כלפים, נשנה כיוון, ונעביר את הכוח למי שחזק באמת! ונפתור באופן סוףי! את משבר מורות השיקום לעיוורים.

שחר תמיר  (22/11/10)

לחבר המכובדים שלום רב,

שמי דינה גבריאלי, אמא של גלי גבריאלי. גלי נולדה ב- 6.3.08 עם תסמונת CHARGE ואובחנה לאחר כ- 48 שעות מהלידה. תסמונת נדירה בישראל. פרטים נוספים לגבי התסמונת אפשר לקרוא בקישור הבא: http://www.chargesyndrome.org/about-charge.asp

גלי נולדה עם חסימה דו-צדדית חמורה של הכואנות (Choanal Atresia) בשני צידי האף. זוהי חסימה דו-צדדית של האף שאינה מאפשרת מעבר אוויר. בגיל 48 שעות היא עברה ניתוח חירום ראשוני לאפשר מעבר של אוויר. עד גיל 4 חודשים היא עברה 5 ניתוחים נוספים זהים. זה מקסימום הניתוחים שאפשר לעשות בגיל זה. עדיין היא סובלת מבעיות נשימה אך אין אפשרות בשלב זה לנתח יותר. עד גיל 4 חודשים בילתה רצוף במחלקות טיפול נמרץ וילדים בבי”ח “דנה” (איכילוב) ולאחר מכן עברה למעקבים תכופים במחלקות ביה”ח.

לגלי יש ליקוי שמיעה משמעותי והיא בעלת מכשירי שמיעה ב- 2 האוזניים.

גלי נולדה עם קולובומה (=חסר תורשתי או מולד באזורים שונים בעין) של עצבי הראייה בשתי העיניים. בשתיהן הקולובומה כוללת גם את המקולה (=מרכז הראיה ברשתית העין). הקולובומה גורמת לגלי לליקוי ראייה משמעותי.

כתוצאה מהתסמונת, מהאישפוז הממושך, מליקוי הראייה ומליקוי השמיעה המשמעותיים, גלי בעלת עיכוב התפתחותי משמעותי לגילה (כולל Reflux המגביל את האכילה, וחשד לאפילפסיה הדורש מעקב צמוד).

ג’קי לנדאו, מורת ראייה שיקומית, מלווה את גלי מלידתה. כשגלי לא נחשפה לעולם בגלל האישפוז הממושך בטיפול נמרץ, ג’קי לימדה אותי, האמא, מה לעשות כדי לחשוף את גלי לעולם.

ג’קי מלווה אותי, האמא, בהדרכה בבית:

-         איזה צעצועים יגרו את חושי הראייה אצלה

-        באיזה מנח לשים הצעצועים, באיזה מיקום ובאיזה גובה

-        איך לגרות אותה וויזואלית בחושך ובאור

-        איך לסדר נכון את החפצים בבית כדי שגלי תתמצא במרחב

מספטמבר 2008 גלי שולבה במעון יום שיקומי בנתניה, “בית גיא”.  המעון מיועד לפעוטות מעוכבי התפתחות עם צרכים מיוחדים ומעניק לכל ילד תוכנית שיקומית אינטנסיבית, בליווי טיפולים פרה-רפואיים (פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק) אשר אינם כוללים הדרכה הקשורה לראייה. בגלל הלקות הרב-תחומית של גלי, לא יכולנו להצטרף למעון יום שיקומי הכולל טיפול רק בבעיית ראיה (אלי”ע).

הצוות ב”בית גיא” מקבל מג’קי באופן שוטף הדרכה כיצד יש לטפל בגלי וכיצד ניתן לקדם אותה. לדוגמא:

-        צבע הצלחת מנוגד לצבע השולחן כדי שגלי תבחין בצלחת

-        צבע האוכל שונה מצבע הצלחת כדי שגלי תבחין באוכל

-        מיקום הפאזל על השולחן כדי שגלי תראה את הפאזל (החסר של הראייה מתבטא בחלק התחתון של העין כך שאם הפאזל קרוב מדי לגוף של גלי, היא לא תראה שהוא שם. באותה הצורה השמת חלקי הפאזל במיקום נכון בשולחן כדי שהיא תראה את החלקים).

-        סימון השביל מהמסדרון לכיתה כדי שגלי תבחין בדרך מהכניסה לגן לתוך הכיתה שלה

-        סימון המדרגות בגן בפסי סימון כדי שגלי תבחין במדרגות

-        משחקים מותאמים במחשב עם מסך מגע המצוי בגן שיאפשר לה לעקוב אחרי עצמים

-        ועוד ועוד

מאחר וליקוי השמיעה של גלי משמעותי, האיחור בדיבור דורש טיפול ממוקד ואנחנו רוצים לשלב את גלי חלקית במעון יום שיקומי לילדים חרשים ולקויי שמיעה (מיח”א). צוות הגן מומחה בטיפול בליקויי שמיעה אך לא בליקויי ראייה. כשגלי תתחיל (תוך מספר שבועות) את הטיפול במיח”א, אנחנו זקוקים לתמיכה של מורת הראייה השיקומית שתנחה את הגננת במיח”א לגבי ליקוי הראייה של גלי וכיצד יש לעבוד איתה בצורה הנכונה ביותר שתקדם את השפה והדיבור תוך כדי חשיפה ויזואלית נכונה.

אנו זקוקים לג’קי כדי שתמשיך ללמד אותנו, צעד אחר צעד, כיצד לעבוד עם גלי וכיצד לכוון אותה נכון.

גלי מתקדמת ומפתיעה אותנו כל יום מחדש. זאת בזכות הליווי האינטנסיבי של ג’קי שאיפשרה לגלי, לצוות המקצועי ולמשפחה ללמוד מה גלי יכולה לעשות מתוך חוסר הראייה ולקדם אותה.

בבקשה עזרו לנו לקבל חזרה את הליווי וההדרכה של ג’קי.

אין תחליף למורות הראייה השיקומיות. אין שום אפשרות לקבל את ההכוונה שג’קי נתנה לנו בצורה אחרת !

גלי זקוקה לזה !!!

אשמח לצרף כל מסמך רפואי או דו”ח התפתחות נדרש.

                                                                                    בברכה

דינה גבריאלי (אמא של גלי)

לפניכם פניית עמותת “אומץ לשינוי” לשר הרווחה ולחברי הכנסת.

‏12 נובמבר, 2010

 לכבוד

 שר הרווחה מר יצחק הרצוג

מנכ”ל משרד הרווחה מר נחום איצקוביץ’

חברי ועדת הרווחה בכנסת

כבוד השר,

מנכ”ל המשרד,

חברי כנסת נכבדים,

סוגית מורות השיקום מונחת על שולחנכם זה זמן רב, זמן רב מדי. כפי שאתם יודעים, המורות מלוות את האדם העיוור ומשפחתו בכל שלב בחיים מינקות ועד זיקנה. בזכותן יוצאים עיוורים רבים מתלות לעצמאות ולומדים את הפעולות הבסיסיות ביותר, אשר עבורכם כאנשים רואים הן פעולות מובנות מאליהן. ציבור העיוורים מזדעזע לנוכח התנערות כל הגורמים מאחריות לפתרון בעית המורות השיקומיות. לא יתכן שבמדינה מתוקנת יעבירו כל הגורמים את הכדור מיד ליד, ואיש לא יעצור רגע לחשוב ולעשות את הדבר הנכון. לא יתכן שבמדינה מתוקנת עשרות עובדות מסורות סובלות במשך שנים מהלנת שכר, וקרן הפנסיה שלהן הופכת לקרן הצבי.

 כבוד השר, כחבר בכיר וותיק במפלגת העבודה, עליך לזכור ולנצור את הערכים עליהם מבוססת המפלגה, ערכי השוויון והסוציאליזם. אנו פונים אליך בקריאה דחופה להרים את הכפפה ולהיות הראשון מכל הגורמים במערכת, שיקח סוף סוף את המושכות לידיים ויתקן את העוול הנורא שנגרם למורות ולציבור העיוורים בישראל.

חברי כנסת נכבדים, אנא זכרו כי עיוורים ולקויי ראיה בישראל הם אזרחים לכל דבר, אזרחים שומרי חוק, השואפים להשתלב בחברה ולתרום לה את מיטב כישוריהם. אנא זכרו כי אזרחי המדינה הם אלה שבחרו בכם לכנסת ישראל. חובתכם כחברי ועדת הרווחה לדאוג לרווחת הציבור, בראש וראשונה לרווחתם של השכבות החלשות ובעלי מוגבלויות.

 בכבוד רב,

 הנהלת עמותת אומץ לשינוי, העמותה לשיפור מעמדו ותדמיתו של האדם העיוור בישראל

מאז פיטורי המורים בסוף חודש אוקטובר, לא התרחש שום דבר משמעותי.

נערכה פגישה בלשכת השר ביום ההפגנה 1 בנובמבר. בסיכום הפגישה הוחלט על קיום ישיבה משותפת עם האוצר. לצערנו, טרם נקבע מועד לפגישה כזו.

למחרת, 2 בנובמבר, נערכה ישיבת עבודה בהזמנת ועדת הרווחה, אשר נוהלה על ידי ח”כ אורלי לוי. חברי הכנסת לוי, אורבך, גלאון וסאלם, היו מוכנים היטב וידעו את פרטי המשבר וההסטוריה שלו. מאז ועד היום הם לא חוסכים מאמצים לקדם פתרונות ולפתור את המשבר. טרם נקבע מועד לישיבת עדכון.

מורות השיקום חוזרות על דרישותיהם להחזרת חובות עבר במלואם ולגיבוש הסכם עבודה מכובד שיאפשר שירות הדרכה שיקומית מקצועי ורציני כפי שהיה מקובל עד כה.